<h1>סמ"ג עשין סימן רט"ו</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אשם שפחה חרופה נאמר בפרשת קדושים (ויקרא כ"ט כ'—כ"א) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חופשה, והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם. שנינו בפ"ד מחוסרי כפרה אלו מביאין על הזדון כשגגה הבא על שפחה חרופה ונזיר שנטמא ועל שבועת העדות ועל שבועת הפקדון. עוד שנינו שם (י' ב') כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן, ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות ולא את האשה לאיש בקרבן, כל העריות עשה בהן מערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה מה שאין כן בשפחה. ות"ר בגמרא (י"א א') בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול שניהם לוקין ת"ל תהיה היא לוקה והוא אינו לוקה ומנלן דהאי בקורת לישנא דמלקות הוא א"ר יצחק תהא בקראי כדתניא גדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו, רב אשי אמר בביקור תהיה אין אומדין אותה אלא במכות הראויות להשתלש, ות"ר בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן שנאמר בקורת תהיה ואחר כך כתיב והביא את אשמו שהיה לו לכתוב והביא את אשמו תחילה שהרי בענין האיש מדבר ואיש כי ישכב וגו' אמר רבי יצחק (שם) לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנאמר נחרפת כעניין שנאמר אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי.
כבר בארנו בספר מצות לא תעשה בהלכות איסורי ביאה (ל"ת קכ"ה) ששפחה חרופה האמורה בתורה היא חציה שפחה וחציה בת חורין המקודשת לעבד עברי שנאמר לא יומתו כי לא חופשה הא נשתחררה כולה חייבין עליה מיתת בית דין שהרי תעשה אשת איש גמורה, ושם דורש ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לרבות המזיד כשוגג. מסקינן שם שהבא על חמש שפחות חרופות חייב על כל אחת ואחת הואיל והן גופין מחולקין.
<h2>דף טו:</h2>
אשם מעילות בפרשת ויקרא (ה' ט"ו—ט"ז) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן וגו' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישתו יוסף עליו. וגם שם הקרן והאשם מעכבין את הכפרה ואין החומש מעכב כמו שביארנו שם (עשה ר"י דף רכ"ב ד' בד"ו [הו' בב"ק קי"א א']). שנינו בפרק אמרו לו האוכל מדבר שמועלין בו בחמשה תמחויין בהעלם אחד אף על פי שהוא מזבח אחד אם יש בכל אכילה ואכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אחת ואחת שהתמחויין מחלקין במעילה והרי הן כמינין הרבה אף ע"פ שאין מחלקין בחיוב הכריתות (רמב"ם שגגות פ"ט ה"ט) כדאיתא במסכת כריתות אליבא דרבנן דר' יהושע. עוד מפרש שם כשרוצה ללמוד שאר איסורים ממעילה לא אם אמרת במעילה שהרי עשה בה המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה וגם מצטרפת לזמן מרובה מה שאין כן במקום אחר. כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אם נסתפק לו אם עשהו אם לא עשהו פטור מכלום לפיכך הבא על ידו ספק מעילות אינו חייב כלום (רמב"ם שם הי"א) כרבנן דרבי עקיבא דפרק דם שחיטה (כ"ב ב').
